התוכי.
ציפור עליזה, סקרנית, חכמה ויפה. התוכי מחזיר אהבה ונהנה מחברת אנשים. גידול
התוכים הינו תהליך פשוט אך דורש תשומת לב ואחריות רבה מבעליו.
ישנם
כמה סוגים של תוכים השונים מאוד זה מזה בגודלם, בצבעם ובחכמתם. התוכון, ציפור
האהבה וקוקטייל, הם התוכים הקלים ביותר לגידול והנפוצים ביותר בשבי.
תוכון
התוכון
היא ציפור קטנה, עליזה ונוחה מאוד לטיפול. התוכון מתרבה מהר וללא בעיה בשבי. ניתן
למצוא את התוכון בכל צבע מלבד אדום ושחור. התוכון מסתפק בכלוב בגודל 40 X 40 ס"מ לזוג. אם ברצונכם לאלף גוזל, עליכם להשאירו לבד. יתכן
והוא ירגיש בודד בתחילה, אך אם תכניסו עוד תוכון לכלוב, הוא ישחק עם חברו לכלוב
ולא ישתף פעולה בניסיונות האילוף. תוכונים אשר בילו זמן רב עם עוד תוכונים בכלוב,
קשה מאוד לאלף בשלב מאוחר יותר.
מיני
התוכונים נבדלים זה מזו בצבע העור בבסיס המקור. אצל הנקבות צבע העור הוא ורדרד
ואצל הזכרים –
כחול. משך חייו הממוצע של תוכי בשבי הוא כ- 5 שנים אך יכול להגיע עד 15 שנים
ויותר.
ציפור האהבה
LOVE BIRD
הוא
אחד מסוגי התוכים היפים, הצבעוניים, החברותיים והפופולריים ביותר. אורכם מגיע ל-
15 עד 17 ס"מ. הם מגיעים לבשלות מינית בגיל צעיר יחסית לציפורים גדולות יותר.
אצל ציפור האהבה קשה להבדיל ויזואלית בין הזכר לנקבה.
קוקוטייל
במשפחת
הקוקטיילים נוצרו 6 מיני הכלאות. בין הכלאות אילו תמצאו את "הלטיני" -
בצבע לבן, ראש צהוב ולחיים כתומות. "קינמון" – שצבעו דומה לצבע הקינמון. "הפנינה"
–
בעל נקודות לבנות.
ההבדל
בין הזכרים לנקבות –
לנקבה בוגרת יש נקודות ופסים צהובים על חלק זנבה התחתון ולחייה בהירות יותר מאשר
אצל הזכר. שוני זה בא לידי ביטוי רק בקוקטיילים בעלי צבע טבעי. אורכו של הקוקטייל
מגיע ל- 25 עד 30 ס"מ.
את
הקוקטייל קל מאוד לאלף להאכלת יד ואם יקבל מבעליו הרבה תשומת לב, צפויה לבעליו
הרבה ידידות וחיבה. תוכי הקוקטייל מאוד סקרנים וחקרנים בכל הקשור לצלילים ולכן, אם
תשרקו לו נעימה, אל תתפלאו אם הקוקטייל יחקה את שריקתכם ולא יפסיק וגם ינסה לדייק
בצלילים.
על
מנת ללמד את הקוקטייל לדבר, צריך להצטייד בהרבה סבלנות. צריך לחזור מספר רב של
פעמים על כל הברה, מילה ולבסוף משפטים שלמים.
התוכי במשפחה
ניתן
לגדל תוכים יחד עם כלבים. כלבים אינם מגלים בדרך כלל תוקפנות כלפי תוכים אלא רק
סקרנות. אם זאת רצוי להשגיח ולבחון כיצד מקבל הכלב את התוכי. הכלב עלול לפגוע
בתוכי תוך כדי משחק.
לגבי
מגורים משותפים עם חתולים הדבר מעט שונה. אמנם ניתן לגדל תוכי בבית עם חתול אך
נדרשת זהירות גדולה מאוד. רצוי להרחיק ככל הניתן את כלוב התוכי מכל מקום שהחתול
עלול להגיע אליו. החתולים בדרך כלל הרבה יותר תוקפנים ועלולים לטרוף את התוכי.
במידה וחתול שורט או נושך תוכי, יש להביא את התוכי לוטרינר באופן מיידי.
תוכים
שהם דיירים ותיקים בבית אינם מקבלים תמיד בשמחה תוכי חדש שהצטרף אליהם. תוכי ותיק
עלול לפצוע ואף להרוג את התוכי החדש ולכן יש להשגיח על התנהגות התוכי הותיק כלפי
החדש ואם הוא מגלה סימני עוינות, יש להעביר את התוכי החדש לכלוב נפרד מתוכים
אחרים.
מזון
המזון
הוא החלק החשוב ביותר בטיפולו של התוכי. יש להקפיד שהתוכי יקבל את כל המרכיבים
שהוא זקוק להם להתפתחותו.
התוכי
ניזון בעיקר מזרעי דוחן. אך לא רק. על מנת להשלים את החסר הוא זקוק גם לגרעיני
חמניה, לחם, ירקות מסויימים וכד'.
הירקות
המומלצים הם : שעועית, ברוקולי, כרובית, גזר, ותירס
(לא
מבושל ). אין לתת לתוכים לאכול אבוקדו. ירקות יש לתת לתוכים מידי יום.
בנוסף
למזון היומי, ניתן לגוון לתוכים מידי פעם בקצת בשר עוף, גבינות חלב, עדשים שהושרו
במים לריכוך למשך יומיים.
אין
להאכיל את התוכים בפרי. בחורף רצוי לתת לתוכים יותר גרעיני חמניה בגלל השומן שהם
מכילים. בקיץ יש להמעיט בגרעינים אלו.
חשוב
מאוד להחליף את המים מידי יום. רצוי להשתמש במים מינרלים. מים שהתלכלכו מהפרשות
התוכים, יש להחליף מיד.
נקיון ובריאות
יש
להחליף את מצע הנייר של הכלוב מידי יום. הפרשות הנשארות בכלוב זמן ממושך מזה
עלולות לגרום לתוכים לחלות. את כלי האוכל והמים יש לנקות מידי יום. יש להחליף את
המים במים טריים ולהחליף את המזון במזון טרי.
פעם
בשבוע יש לנקות את כל הכלוב באופן יסודי.
את
התוכים אסור לרחוץ. כמו כן אין לרסס אותם בכל תרסיס כנגד טפילים. במקרה ויש טפילים
על התוכי, יש לגשת לוטרינר לטיפול.
מכיוון
שקשה להבחין אם תוכי חולה, עליכם להיות ערניים לסימנים הבאים : עיניים לא פקוחות
או לא ערניות. עצמות בולטות מידי – סימן לתת משקל. נוצות דהויות – סימן לתת תזונה. מריטת נוצות. חוסר של
אצבעות ברגליים. התוכי אינו משתמש בשתי רגליו להליכה או לטיפוס. זנב העולה ויורד
בזמן הנשימה –
סימן למצוקה נשימתית. הפרשות מהנחיריים. מקור מעוות.
בכל
מקרה מהמתואר להלן או שסתם לדעתכם התוכי אינו כהרגלו, יש לקחת אותו לווטרינר
לביקורת.
·
כתבה
זו אינה באה במקום ביקור אצל הוטרינר וקבלת הנחיות טיפול מדוייקות ממנו.
