רות אהבה ילדים
.
לרות היה חוש לקלוט את אותם ילדים עצובים,
החיים בבתים
ללא אהבה. היו ילדים שלא ביקרו בבתי ספר, שוטטו
ברחובות ובלילות ישנו בגנים ציבוריים. מערכת
החינוך לא
ידעה איך לטפל בילדים אלו שחוו חוויות קשות
בבתיהם
ובמקום להתמודד ולעזור, הם העדיפו פשוט להרים
ידיים ולנטוש.
.
כאן היתה נכנסת רות לתמונה. רות היתה מבקרת
בבתיהם של
אותם ילדים ומנסה לשפר את הקשר בינם ובין
הוריהם. רק
כשכל זאת לא עזר, היתה אוספת אותם אליה ובאהבה
גדולה
היתה דואגת שיאכלו וישנו ושיקבלו חינוך שימנע
מהם
להתדרדר לפשע. היא ליוותה את אותם הילדים במהלך
כל
שנות התבגרותם וכשהם הלכו לצבא, היא היתה גאה
בהם כאם.
.
כשגדלו הילדים, עשו למענה את כל מה שילד אוהב
עושה
עבור אימו. הם צבעו את הבית הישן, עשו קניות
בסופר ורצו
לסידורים. בנוסף היו כמובן בעלי החיים של רות,
היה צריך
לאסוף כלבים נטושים שנפגעו ממכוניות חולפות
ולרוץ איתם
לווטרינר, או לחפש חתול שנעלם באמצע הלילה.
אותה החבורה שלהם קראה רות "הילדים
שלי" היו איתה עד
לרגע האחרון. דואגים שתקבל את הטיפול הטוב
ביותר ובין
אישפוז בבית חולים אחד למשנהו, רצו לביתה לטפל
בבעלי
החיים שחיכו לה שם.
מעט מאוד ילדים ממשפחות קשות זכו להזדמנות
שניה. רות
נתנה להם את ההזדמנות הזו והם לעולם לא ישכחו
אותה.
.
אנו רוצים להודות לאנשים הטובים ולעמותות
שקיבלו על
עצמן לטפל בבעלי החיים של רות לאחר מותה:
.
גב' לנה קוסובסקי – עתלית
מר. דני קפלושניק – קיבוץ גליל ים
עמותת " חבר על ארבע " בהנהלת מיקי
סמו ,
תנו לחיות לחיות ת"א,
צער בעלי חיים רמת-גן,
צער בעלי חיים רחובות.
