
בכל פעם שהגיע כלב חדש לביתה של רות,
היה חוזר על עצמו הטקס הקבוע
של בחירת שם לכלב
שם, היה דבר מאוד מחייב מבחינתה של רות.
השם היה חייב להתאים לכלב, למצות את
תכונותיו העיקריות והכי חשוב,
הכלב היה צריך לאהוב את שמו החדש.
אם הכלב, לדעתה של רות, לא אהב את שמו
ולא היה מגיב בחיוך בכל פעם שקראה לו,
היה חוזר כל הטקס על עצמו, עד שכולם היו
מרוצים.
וכך נולדו להם :
הודיני - כלבון חמוד שהצליח תמיד להעלם על אף
הגדר והשער, לא היה מחסום שעצר
אותו ואז תמיד היה חוזר הביתה מרוצה
מעצמו ונעלם שוב.
ביאנקה - פודלית גדולה, יפהפיה ואצילית וכמובן
לבנה.
לולה - הכלבה שאהבה במיוחד את הזכרים בחבורה.
מק - הכלב הענק האהוב שקיבל כמתבקש מגודלו
את שם משאית המק.
וכך עוד עשרות רבות של כלבים.
